בן סופיה ושאול, נולד ביום י"ד בסיוון תרפ"ז (14.6.1927) בקהיר, בירת מצרים. בשנת 1934 באו הוריו לארץ-ישראל לבקר בה כתיירים והשתקעו כאן כתושבים. המשפחה ישבה בתל-אביב ואחר-כך בשכונת התקווה והנער למד בבית-ספר יסודי. כשהחלו מהומות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט עברה המשפחה, מחמת הסכנה, לחולון. משנתייתם מאביו בהיותו בן 13, נשלח לכפר-הנוער בן שמן. שם הצטרף לחברת-נוער ארצישראלית ועבר עימה את שלבי ההכשרה הכללית והמגויסת ברעננה, דגניה ב' וגבע, ומשם עלו להתנחל בג'יב-יוסף, בדרך מטבריה לצפת, כיום עמיעד. אהב את העבודה במשק ולמרות חולשתו השתדל שלא לפגר במאמץ ובהישג אחרי החזקים ממנו, ואף הצליח בכך. היה קשה-ביטוי וסגור בתוך עצמו, אך במעשיו ובהתנהגותו הראה מסירות לחבריו, למשק ולמשימה הכללית של הקבוצה. מדבריו המעטים נודע לחבריו, שהוא מכיר יפה בייעודם כתושבי נקודת-ספר, בתוך ים של ערבים עוינים.

בחורף תש"ח נטה שכם לשמירה ולהגנה במקום מושבו ובאביב גויס לשירות פעיל. נפל, בעת מבצע "ברוש", לחיסול ראש הגשר הסורי במשמר הירדן, בקרב על משלט קראד אל- ע'נמה ליד משמר הירדן ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בעמיעד.

זכרו הועלה בספר "לזכרם של חברי קבוצת החושלים שנפלו במערכות ההגנה".